לאחר הגירוש עברנו חלק מהיישוב לעיר אריאל, שם הקמנו סניף בני עקיבא חדש.
כילדות שעברו את טראומת הגירוש הסניף הציל אותנו!
שם היה לנו מפגש חברתי קבוע, התחלנו להיות בצד הנותן ולא רק בצד המקבל, קיבלנו ערכים ואידאלים שחיזקו אותנו וכיוונו את הנפש הפצועה שלנו לעשות מעשים טובים כדי לקדם את החברה שלנו, שם צמחתי, התבגרתי, קיבלתי כח וכלים להתמודד עם החיים בצורה הכי טובה וחיובית.
בכיתה יא נכנסתי להדרכה על שבט הראה בנות כיתה ח' שם גילתי את הכח והיכולות שיש לי.
ראיתי שלהדרכה יש השפעה עצומה על האישיות שלי, המקום של להיות מדריכה לחבורת בנות מדהימות העצימה אותי, למדתי מהי אחריות, מהי מנהיגות, מהי דוגמה אישית, מה זה להיות איש חינוך קטן, וגליתי שאני מאוד אוהבת את התחום של חינוך והדרכה.
ההדרכה שינתה לי את החיים, שם הבנתי שהייעוד שלי זה חינוך וזה מה שמעניין, מספק, מעצים אותי ואת החברה כולה.
התמודדתי עם כל כך הרבה סיטואציות חינוכיות שפיתחו אותי מאוד כילדה בת 17, העברתי פעולות וערכים, למדתי להיות חלק מצוות, לארגן פעילויות סניפיות טיולים, ערב אימהות חודש ארגון.
בכיתה יב הייתי קומונרית של הסניף יחד עם חברה, עוד תהליך של גדילה והתבגרות. למדתי לנהל צוות, לנהל סניף ברמה הטכנית, תקציבית, חינוכית, למדתי להתנהל מול מדריכות, חניכות, ההורים, מול בני עקיבא ועוד.
זו שנה שבה הבנתי כמה אני אוהבת את הניהול החינוכי.
כאן בבלוג אשתף את החוויות שלי מהשנים בסניף בני עקיבא.
מוזמנים להיות חלק:)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה